ישראלוב נ' נכסי כלל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

בקשת מבטחת / נתבעת לדחיית תביעה על הסף מחמת התיישנות.

רקע

1. לטענת התובע נפגע בשתי תאונות שכל אחת מהן הותירה בו נכות גופנית: התאונה הראשונה הינה תאונת דרכים מיום 27.2.04 [להלן – "התאונה הראשונה"] ובה נפגע בכתפו הימנית. התאונה השנייה אירעה ביום 6.7.07, עת נפל התובע ונגרם לו שבר פריקה בקרסול שמאל [להלן – "התאונה השנייה"].

2. בעקבות התאונה הראשונה, אובחן ביום 14.4.05קרע בכתפו הימנית של התובע, לאחר בדיקה במאי 2005, הוחלט על ניתוח וביום 15.10.08 אכן נותח לתיקון הקרע.

3. בעקבות התאונה השנייה נותח התובע בו ביום לשחזור פתוח וקיבוע פנימי בקרסול.

4. הנתבעת, שביטחה את התובע מפני נכות מתאונה, סירבה לשלם לו תגמולים. הוא הגיש את תביעתו שלפניי רק ביום 17.8.10.

5. אין חולק כי תביעה לתגמולי ביטוח מתיישנת בתוך שלוש שנים, הכל בהתאם לסעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א – 1981 [להלן – "חוק חוזה הביטוח"].

6. עוד אין חולק כי התביעה שלפניי הוגשה בחלוף למעלה משש שנים מאירוע התאונה הראשונה ולמעלה משלוש שנים מאירוע התאונה השנייה.

המחלוקת

7. המחלוקת נעוצה בעיקרה בזיהוי המועד ממנו מתחיל מרוץ ההתיישנות: האם ממועדי אירוע התאונות או ממועד התגבשות הנכות, ולמעשה, זיהוי היקפו של הנזק.

8. ביום 22.7.09 פנה התובע לראשונה אל הנתבעת ושלח לה חומר רפואי. ביום 2.8.09 שלח התובע לנתבעת לראשונה טופס תביעה לתגמולי ביטוח, אף זאת, בגין התאונה הראשונה בלבד. פנייתו בעניין התאונה השנייה, באה לכאורה [ולא נטען אחרת] רק בעת הגשת התביעה שלפניי. התובע אינו טוען כי הנתבעת "הרדימה" אותו עד לחלוף תקופת ההתיישנות.

9. לטענת התובע, התגבשה נכותו רק ביום 15.10.08, שאז נותח בכתפו. בנוסף, עקב עומס יתר על כתף שמאל, אף זאת עקב התאונה הראשונה, נגלה בה קרע חלקי ביום 10.12.09. המל"ל קבע לו נכות כללית של 100% החל מ – 15.10.08 וד"ר זינגר, המומחה מטעמו קבע את נכותו בחוות דעתו מיום 24.12.09 [35% בגין כתף ימין, 15% בגין כתף שמאל ו – 10% בגין קרסול]. לשיטתו ולאור ניסוח הפוליסה " נספח זה מעניק ביטוח נוסף...במקרה שהמבוטח יהפך לבעל נכות מלאה ותמידית עקב תאונה...", "מקרה הביטוח" [ממנו מתחילים למנות את מרוץ ההתיישנות] הינו יום הפיכתו לנכה ולא יום התאונה / התאונות.

10. התובע מודע להלכה שנפסקה בע"א 1806/05, הראל חב' לביטוח בע"מ נ' עיזבון המנוח דוד אמיתי [מתוך מאגר נבו, להלן – "הלכת אמיתי"], אך לשיטתו אין היא חלה במקרה שלו לאור שניים אלה: ראשית, ההכרעה שם מתייחסת לתאונות אישיות בלבד ולא לנכות מתאונה. שנית, ניסוח הפוליסה כאן מגדיר את "מקרה הביטוח" לפי המועד בו הפך הוא לנכה.

11. על כך משיבה הנתבעת כי הלכת אמיתי קבעה קביעות עקרוניות בשאלת תחילת מרוץ ההתיישנות, אינה מסויגת לתאונות אישיות בלבד וכי הן לשון הפוליסה והן מכתבי התובע עצמו, מגדירים את "מקרה הביטוח" כמועד התאונה. ובנוסף, מרוץ ההתיישנות מתחיל עם התגלות נזק פיסי, הקרע בכתף ימין אובחן כבר ביום 1.7.04, וכן אובחן נזק בכתף שמאל. ההחמרה נוצרה עם השנים אך הנזק הפיסי התגלה, גם אם לא במלוא היקפו, מספר שנים לפני הגשת התביעה.

דיון

12. למען הסדר הטוב ולמען מסגרת הדיון, אביא תחילה את הוראות חוק ההתיישנות תשי"ח – 1958 [להלן – "חוק ההתיישנות"]:

לפי סעיף 6 :

תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה.

לפי סעיף 8 :